לדלג לתוכן

חי-בר יטבתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמורת חי בר יטבתה
ראם לבן בשטח הפתוח
ראם לבן בשטח הפתוח
סוג מרכז שימור, ספארי, שמורת טבע
מיקום ישראלישראל הערבה, ישראל
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־56 שנים)
שטח 12 קילומטר רבוע (12,000 דונם)
מייסדים אברהם יפה ואורי צאן
מספר מינים 8
תצוגות עיקריות שטח פתוח
מדיניות מגע Hands Off
בעלות רשות הטבע והגנים
קואורדינטות 29°52′17″N 35°03′01″E / 29.8714°N 35.0503°E / 29.8714; 35.0503
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דישונים בחי-בר יוטבתה, ישראל.

שְׁמוּרַת חַי-בָּר יָטְבָתָה היא שמורת טבע מסוג חי בר בערבה ליד יטבתה ובה נמצאים בעלי חיים מדבריים למטרות שימור, רבייה, והשבה לטבע. מן החי בר הושבו לטבע בהצלחה ראמים לבנים, פראים, וצבי יבשה מדבריים. המרכז משמש גם כספארי ויש בו זנים מדבריים שלא קיימים בישראל למטרת שימור עולמי כמו דישונים, ערודים וראמי סהרה. כמו כן, חי בר זה הוא המרכז הזואולוגי הגדול ביותר בישראל מבחינת שטח.

הרעיון להקמת החי בר הועלה על ידי אורי דאן ממשרד החקלאות בשנת 1961. בתחילת 1963 הוחלט שהשמורה תהיה ליד יטבתה[1] באתר שיועד לשמורת טבע עוד בשנת 1962[2]. בתחילת 1965 כבר הוקצה שטח לשמורה[3].

חי-בר יטבתה הוקם ב-1968 על ידי אברהם יפה, מנהלה הראשון של רשות שמורות הטבע. הקמתו סימנה את תחילת תהליך השבתם לטבע של בעלי חיים שנעלמו מנופי ארץ ישראל. לצורך כך הוקמו שני גרעיני הרבייה, אחד לבעלי חיים שחיו בחורש הים תיכוני ואחר לבעלי חיים מדבריים. מטרת החי-בר היא ליצור סביבה טבעית מוגנת ומבוקרת, שתאפשר להגדיל את אוכלוסיותיהם של בעלי החיים שנבחרו ולהחזיקם עד להשבתם לטבע.

בשנות ה-60 הוקמה אגודה ציבורית בשם "חי-בר" בחסות רשות שמורות הטבע ובניהולם של אברהם יפה ואורי צאן. מטרות האגודה היו השבת מיני חיות בר שנכחדו בארץ וביסוס מינים בסכנת הכחדה. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 גודר במלחת יטבתה שטח בהיקף כ-12,000 דונם והובאו אליו אוכלי עשב גדולים שנכחדו בארץ (וגם כמה מינים שלא התקיימו בארץ, אך הם בסכנת הכחדה בעולם), בהם פראים, דישונים, ראמי סהרה, ראמים לבנים, ערודים ויענים.

באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 גודרו עוד כ-6000 דונם ממערב לכביש 90 כדי להגן על האוכלוסייה האחרונה בעולם של צבי השיטים – תת-מין של צבי מצוי בסכנת הכחדה בעולם – והיא במעקב שוטף לשם שמירה על מין זה.

ב-2016 נסגרו מרכז הטורפים ותצוגת החיות בכלובים, שכללו: טורפים (ובהם נמר, זאב מצוי, קרקל ופנק), עופות דורסים, זוחלים (ובהם נחשים וצבים), מכרסמים ובהם דורבן מצוי, ועטלף פירות מצוי. התצוגה נסגרה מכיוון שהחזקת חיות בכלובים מנוגדת לרוח החי-בר: טיפול, שיקום והשבה לטבע של בעלי חיים.

הכניסה לחי-בר
קבוצת יענים בשטח הפתוח
ערוד בשטח הפתוח

מינים בחי-בר יוטבתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשמורה הפתוחה:

  • צבי הנגב - כיום האוכלוסייה גדולה ומשמעותית מאוד בטבע.
  • צבי השיטים - נמצאת האוכלוסייה האחרונה בעולם בתחום מגודר.
  • יען מצוי - בשנות האלפיים נעשה ניסיון ראשון בעולם להשיב לטבע יענים, אולם ללא הצלחה לעת עתה, אך עדיין יש כוונה להשיבם לטבע בארץ בעתיד. כיום (2023) יש יענים בחי בר על אף הקושי בהחזרתם לטבע.
  • דישון מקראי - החזקתם היא חלק ממאמץ בינלאומי להגן עליהם בשבי, והם אינם מיועדים להשבה לטבע בישראל. כיום (2023) יש בשמורה 4 פרטים.
  • ראם לבן - הושבו לטבע החל מ-1996 בערבה הצפונית ובנחלים הגדולים, ואוכלוסיית הבר מוערכת בכ-100 פרטים. כיום (2023) יש בשמורה כ-120 פרטים[4].
  • ראם סהרה - החזקתם אלו היא חלק ממאמץ בינלאומי להגן עליהם בשבי, והם אינם מיועדים להשבה לטבע בישראל.
  • פרא פרסי - הפראים הושבו לראשונה לטבע בארץ ב-1982 באזור מכתש רמון, והתבססו במרחב ניכר בהר הנגב.
  • ערוד - החזקתם אלו היא חלק ממאמץ בינלאומי להגן עליהם בשבי, והם אינם מיועדים להשבה לטבע בישראל.

צמחים:

מרכז הטורפים:
בעבר היה במקום מרכז טורפים שבו היו נמצאים מיני בעלי חיים כמו טורפים, עופות, זוחלים, מכרסמים וכדומה. אך מכיוון שהחי-בר נועד לטיפול, שיקום והשבה לטבע את בעלי החיים ולא להחזיקם בכלובים, וכן להקים גרעיני רבייה לבעלי חיים בישראל, נסגר המרכז.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חי-בר יטבתה בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראמי סהרה על רקע של עצי שיטה בחי בר יטבתה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]